עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
צריכה התחלה חדשה..
העבר חונק אותי.
חברים
איה זה סבבה
ארכיון

זה העולם שדפוק.

23/02/2015 21:43
LonelyGirl
חלק מהראש שלי בוער, נשרף ממחשבות בעוד שהחלק השני נשאר ריק ואטום.
חלק היפראקטיבי וחלק רדום.
זה בא בהתקפים, מתפרץ ואז נרגע, מתרוקן ונעלם.
בטח תראו אותי יושבת בצד ומרעידה את הרגל במן רטט מעצבן שלא לוקח חופשות.
תתהו מה עובר עליי אבל לא תטרחו לבוא ולשאול, אז סביר להניח שאמשיך לשתוק.
וזה לא שאי אפשר לקרוא אותי, זה לא שאין לי מבט משדר.
הנפש שקופה, זה הכאב שאוטם אותה.
אז הכל עובר חלק.
אני מחליקה הרבה יותר מהר אל התחתית.
אולי אעלה חזרה, אולי אשאר לנוח.
זה מרגיש לי כמו סיוט.
ואני לא מצליחה להתעורר.
אני מרגישה שאני תקועה בו, שלאן שלא אלך תמיד תעטוף אותי בועה, תמיד תחסום אותי חומה.

אספר לכם סיפור על ילדה מוכשרת.
אחת שמבינה.. אחת בוגרת.
אחרים לא מתייחסים אל דבריה ברצינות, אז היא שותקת.
יום אחד הייתה הרצאה, על דברים כואבים היא מספרת.
על התאבדות, על בריונות, על אלימות וחוסר הבנה.
היא החליטה לפתוח את הפה, להראות כמה היא מבינה.
היא היססה בהתחלה, זה לא קל לשנות סדרי עולם.
אך לבסוף החליטה, עשתה צעד ודיברה אל מול כולם.
היא שאלה איך זה יתכן שהמוח האנושי מניח לדברים כאלה לקרות,
איך מוצאים הגיון באלימות ללא גבולות?
ואם אין הגיון, למה ממשיכים לפגוע?
למה לגרום לילד להתפרק ולדמוע?
המרצה הייתה המומה, היא לא ידעה מה להשיב.
והתלמידים? הם אפילו לא טרחו להקשיב.
רק צעקו לאותה ילדה בוגרת להפסיק לדבר.
"את הילדה הכי חופרת בעולם" ילד אחר אישר.
ואם כולם אומרים את אותו המשפט, את אותן המילים..
אולי בעצם הם צודקים?

זה פוסט קצת שונה ולא מתוכנן, אני מודה.
רציתי לפרוק משהו אחד ופרקתי משהו אחר.
רציתי לשתף אתכם בפיצוץ הבועה שלי, שבירת החומות.
כבר אין יותר שתיקות מביכות.
אבל יש המון שצועקים להפסיק, ואם כבר לדבר אז על דברים "מעניינים".
לא אכפת להם מזוועות, הם חיים בתוכן.
הם מהווים אותן.
הם יכולים להרוס עולמות, לפרק ארמונות ולהמשיך בסדר היום כי "הכל כל כך בסדר".
הם הורסים אותי, את הביטחון העצמי.
אמרתי לעצמי שזה לא נכון, שיש משהו בדברים שלי.
שהם סתם לא מבינים.
אבל.. אם כל כך הרבה ילדים אומרים, אולי הם בעצם צודקים?
אולי הם רואים משהו שאני פספסתי.
או שאני בסדר וזה העולם שדפוק.


תיאוהדסשאריות של החיים
תיאו
23/02/2015 23:26
כל כך נכון.
זה העולם שדפוק....
והלוואי והיה לי כוח לפרט....
ttio.stz@gmail.com
אשמח לפרט לך מחר!
להביע דעה,לפרוק,לבכות,לתמוך.או סתם לריב.
אני פה:)
תיאו
LonelyGirl
25/02/2015 06:53
מוזמנת להתפרק איתי.
תיאו
25/02/2015 10:10
לא.אני בדרך כלל הצד שנותן את החיבוק.ואת תמיד מוזמנת לקבל אותו.
תיאו
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: